הארי הודיני – הקוסם הגדול מכולם

הארי הודיני, הידוע בכינויו הקוסם הגדול מכולם, נולד ב 24 במרץ 1874 בבודפשט, הונגריה (למרות שהארי הודיני טען כי הוא נולד ב 6 באפריל 1874, באפלטון, ויסקונסין) בשם אריך וייס. הוא היה בנו של הרב מאיר וייס ואשתו השנייה, ססיליה שטיינר ונולד למשפחה יהודית, אחד מששה ילדים. הודיני היה בן ארבע כשמשפחתו עברה לאמריקה, עם אמו (שהייתה אז בהיריון) וארבעת האחים שלו. המשפחה הפליגה לניו יורק ב 3 ביולי 1878.

ילדותו של הארי הודיני

כילד, הארי לקח כמה מקומות עבודה. בשנותיו הראשונות חיפש דרכים להקל על חייה הקשים של אמו. בשלב מסוים הוא התחיל להתחנן למטבעות ברחוב, הוא הסתיר את המטבעות בשערו ובבגדיו, ואחר כך הציג את עצמו בפני אמו ואמר, "נערי אותי, אני קסם" וכאשר היא עשתה כך, מבול של מטבעות נשפך החוצה מבגדיו. לצערם, המשפחה נשארה במצב כלכלי קשה. הארי המשיך לעזור למשפחתו כלכלית והתחיל למכור עיתונים כבר בגיל שמונה.

כבר באותה תקופה הארי התעניין במנעולים וכיצד "לפרוץ" אותם, או לפתוח אותם באמצעות כלי שאינו מפתח זה הביא לכך שעבד בבית חרושת כדי להרוויח מספיק כסף כדי לתמוך התחביב שלו.

הארי הודיני נחשב בתור הקוסם הגדול ביותר במשך הקריירה עטורת השבחים שלו והיה עוסק בקסמים מופלאים שלימד את עצמו וביצע תעלולים במשך שנות חייו שהביאו לפרסומו הגדול והופעתו מול קהל צופים אדיר.

פעלולים, קסמים, היחלצות ממקומות לא אפשריים ובתנאים לא הגיוניים של קשירות חבלים, שרשראות, מקומות נעולים כמו תיבות ומכלים וכמובן מנעולים היו עיסוקיו המרכזיים של הקוסם. הוא ידע להציג לצופיו איך דברים שנראים בלתי אפשריים יכולים להגיע לפתרון.

מותו של הקוסם הדגול

בשעות הצהריים של ה 22 באוקטובר 1926, שני סטודנטים ביקרו בחדר ההלבשה של הודיני. על פי דיווחים, הודיני היה עסוק בחיפוש אחר הדואר שלו, כאשר אחד התלמידים, שאל את הארי אם הוא באמת יכול לעמוד בכל מכה שיתנו לו בבטן, כפי שהכריז בעבר הקוסם.

הארי השיב שהוא יכול, אם יינתן לו זמן להתאמן, ובאותו הרגע פגע התלמיד בהודיני ארבע פעמים בבטן, תחת הרושם שהודיני אכן חיזק את עצמו למכות. במשך אותו ערב, הודיני הופיע תחת כאב רב. הוא לא היה מסוגל לישון ונותר בכאב מתמיד במשך יומיים, אך לא ביקש עזרה רפואית.

כאשר הוא ראה סוף סוף רופא, נמצא כי היה לו חום גבוה ודלקת חריפה, והיה צריך לעשות ניתוח מיידי. הוא התעלם מן העצה והחליט להמשיך עם ההצגה. כשעלה הארי על הבמה, עלה לו החום. הוא היה עייף ותחת הרבה כאב ועוזריו נאלצו לעתים קרובות להיכנס ולהציע עזרה. חברי הקהל דיווחו כי הארי החמיץ את הרמזים שלו ונראה ממהר.

באמצע המערכה השלישית, ביקש הודיני מעוזרו להוריד את הווילון כיוון שלא יכל להמשיך יותר. כשהמסך ירד, הארי התמוטט במקום שבו עמד, והיה צריך להחזירו לחדר ההלבשה.

הוא המשיך לסרב לטיפול הרפואי עד למחרת בבוקר, כאשר אשתו התעקשה שהוא ילך לבית החולים. הארי התרכך, עשה את הניתוח, והוציא את התוספתן, אך הוא כבר נקרע, ולרופאים לא הייתה תקווה גדולה להישרדותו.

בתאריך ה 31 באוקטובר 1926 בן 52 היה הארי הודיני במותו. ביומו האחרון, הוא נעמד באופטימיות על אמונה חזקה שהוא יחלים, אבל המילים האחרונות שלו לפני מותו היו "נמאס לי להילחם".

כבר בגיל שבע-עשרה נכנס הארי הודיני (אז נקרא אריך וייס) לעסקי השעשועים, כשהוא נוטל את שם הבמה הודיני אחרי ה קוסם הצרפתי מהמאה התשע-עשרה, רוברט הודין. הודיני החל את הקריירה שלו בעולם הקסמים בשנת 1891, אבל הצלחתו הייתה קטנה למדי. הוא הופיע במוזיאונים ומופעים צדדיים, ואף הציג את עצמו כ "איש הפרא" בקרקס.

הודיני התמקד בתחילה בטריקים קלאסיים של קלפים. בשלב מסוים, הוא הפך את עצמו ל "מלך הקלפים", כאשר התמחה כ קוסם זריזות ידיים . עד מהרה החל להתנסות במעשי בריחה ואף על פי שהקסם שלו זכה להצלחה מועטה, תוך זמן קצר הודיני משך את תשומת לבם של האנשים למשימות הבריחה שלו באמצעות אזיקים. בשנת 1893, התחתן עם וילהלמינה ביאטריס רהנר אשר שימשה כעוזרת הבמה שלו במשך כל חייו תחת הקיצור בס הודיני.

החיבור עם מנהל בידור מקצועי

בשנת 1899, האקט של הודיני תפס את תשומת לבו של מרטין בק, מנהל בידור אשר אירגן לו מופעים בכל רחבי אירופה. הודיני כונה ברחבי העולם "מלך האזיקים". הוא סייר באנגליה, סקוטלנד, הולנד, גרמניה, צרפת ורוסיה. בכל עיר, אתגר הודיני את המשטרה המקומית לרסן אותו באזיקים ולנעול אותו בכלא. ברבים מאתגרים אלה הצליח להימלט.

במוסקבה הוא נמלט ממכונית מסחרית, וטען כי אילו לא היה מסוגל לשחרר את עצמו, היה עליו לנסוע לסיביר, שם נמצא המפתח היחיד לשחרורו. בעיר קלן שבגרמניה הודיני תבע קצין משטרה שטען כי עשה את בריחתו באמצעות שוחד. הודיני זכה בפרשה כאשר פתח את הכספת של השופט (אחר כך גם הוסיף ואמר שהשופט שכח לנעול אותה).

ההצלחה מתגברת

מ 1907 ובמהלך 1910, הודיני הופיע בהצלחה רבה בארצות הברית. הוא השתחרר מכלא, מאזיקים, משרשראות, מחבלים וממעילים קשורים לעתים קרובות כשהוא תלוי על חבל שנראה בעיני קהל הרחוב. ב 25 בינואר 1908 החל להימלט ממכל חלב מלא מים.

האפשרות של כישלון ומוות ריגשה את הקהל שלו. ב 1912 הגיע המעשה שלו לשיא, תא העינויים הסיני, שהיה סימן ההיכר של הקריירה שלו. בתוכה נתלה הודיני מרגליו והוריד את גופו כלפי מטה בארון זכוכית נעול מלא מים, המחייב אותו לעצור את נשימתו במשך יותר משלוש דקות עד שימלט. הוא המשיך לבצע את הבריחה הזאת עד סוף ימיו.

במהלך הקריירה שלו, הסביר הודיני כמה מן הטריקים שלו בספרים שנכתבו עבור אחוות הקסמים. בשנת 1909, הוא גילה מנעולים ואזיקים שיכולים להיפתח בכוח מיושם כראוי, אחרים עם שרוך. בפעמים אחרות הוא נשא מנעולים או מפתחות נסתרים.

כשהיה קשור בחבלים או בחלוקי מעצר, הוא קיבל מרחב תמרון על ידי הרחבת כתפיו וחזהו והרחקת זרועותיו הרחק מהגוף שלו. טריק בריחתו מהמעילים נעשה במקור מאחורי וילונות, ולבסוף היה יוצא מאחורי הקלעים חופשי.

אחיו של הודיני (שהיה גם אמן בריחה) גילה שהקהל התרשם יותר כאשר לא היו ווילונות כדי שיוכלו לראותו נאבק לצאת.

יותר מפעם אחת, שניהם עשו בריחות מעוטרות, בעודם מתנדנדים הפוך מגג של בניין באותה עיר. אחת האשליות הבולטות ביותר אי אפשר על הבמה של הודיני התבצעה בניו יורק, כאשר העלים פיל מהבמה!

"No prison can hold me; no hand or leg irons or steel locks can shackle me.
No ropes or chains can keep me from my freedom."
– Harry Houdini –